החלטה בתיק בר"ע 52323-02-13

סגנית הנשיא ורדה וירט-ליבנה

1.      לפני בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי בתל אביב (ב"ל    13491-04-12; השופטת חנה טרכטינגוט), במסגרתו נדחה ערעורו של המבקש על החלטת הוועדה הרפואית לעררים בנפגעי עבודה (להלן גם - הוועדה) מיום 2.2.2012.

2.      המבקש נפגע בעבודה ביום 18.7.1999, אך לא הוענקו לו אחוזי נכות בגין פגיעה בעמוד השדרה המותני. בשנת 2010 הגיש המבקש בקשה להחמרת מצבו בעמוד השדרה המותני. וועדה רפואית מדרג ראשון קבעה, בהחלטתה מיום 23.12.2010, כי קיימת החמרה במצבו של המבקש וכי נכותו בעמוד השדרה המותני הינה בשיעור של 20% ומנכות זו יש לנכות 10% בגין מצב ניווני ותחלואה טבעית. המשיב (להלן - המוסד) הגיש ערר על החלטה זו לוועדה לעררים, אשר קבעה בהחלטתה מיום 1.2.2011 כי הפגיעה בעמוד השדרה המותני של המבקש אינה נובעת מהפגיעה בעבודה אשר אירעה לו.

3.      המבקש הגיש ערעור לבית הדין האזורי על החלטה זו. בית הדין האזורי, בהחלטתו מיום 13.11.2011, נתן פסק דין בהסכמה (להלן -  פסק הדין הראשון) לפיו עניינו של המבקש יוחזר לוועדה בהרכב אחר על מנת שתדון שוב בערר שהגיש המוסד כנגד החלטת הוועדה הרפואית ובטענתו כי נכותו של המבקש לא נגרמה כתוצאה מהפגיעה בעבודה כי אם כתוצאה מתחלואה טבעית. עוד נקבע במסגרת פסק הדין כי הוועדה תתייחס במסגרת החלטתה לחוות הדעת של ד"ר גורדין מיום 16.1.2011, לבדיקת מיפוי העצמות מיום 3.8.1999, ולבדיקת ה- CT מיום 27.12.1999; תבדוק את המבקש בדיקה קלינית; ותקבע את שיעור נכותו בעמוד השדרה המותני.

4.      ביום 14.12.2011 התכנסה הוועדה, בדקה את המבקש בדיקה קלינית, והתייחסה לבדיקת מיפוי העצמות מיום 3.8.1999 ולבדיקת ה- CT של עמוד השדרה המותני מיום 21.9.2010. יחד עם זאת, ביקשה הוועדה במסגרת החלטתה כי יימסרו לה פענוח וצילומי ה- CT של עמוד השדרה המותני מיום 27.12.1999. הוועדה התכנסה פעם נוספת ובמסגרת זו הודיע המבקש כי אין ביכולתו להמציא את בדיקת ה- CT מיום 27.12.1999. על כן, התייחסה הוועדה לפענוח הבדיקה כפי שנרשם בפרוטוקולים של הוועדות הקודמות וקבעה כי יש לדחות את ערר המבקש שכן לא חלה החמרה במצבו הרפואי. בעניין זה קבעה הוועדה כי " לאור נתונים אלה לא נמצאה פגיעה טראומטית משמעותית אשר עלולה לגרום לשינויים שחיקתיים לכל אורך ע"ש מותני כפי שנמצא ב- CT מ- 21.9.10, שינויים אלה מקורם בתחלואה טבעית בלבד ואי לכך הוועדה מקבלת את ערר המל"ל ודוחה את ערר התובע וקובעת כי יש לבטל את הנכות שנקבעה בוועדה מדרג 1...".

5.      על החלטה זו הגיש המבקש ערעור לבית הדין האזורי. בית הדין האזורי, בפסק דינו מיום 27.1.2013, דחה את ערעור המבקש וקבע כי הוועדה התייחסה באופן מפורט ומנומק לאישור הרפואי של ד"ר גורדין, לבדיקת מיפוי העצמות מיום 3.8.1999 ולבדיקת ה- CT של עמוד השדרה המותני מיום 21.9.2010, וכי משהמבקש לא הציג את בדיקת ה- CT מיום 27.12.1999, התייחסה הוועדה לממצאים כפי שפורטו בפרוטוקולים הקודמים. עוד נקבע כי הוועדה הבהירה באופן מפורט כיצד הגיעה למסקנה, זאת לאור הממצאים ולאור התפתחות התלונות מהפגיעה בעבודה, כי מצבו של עמוד השדרה המותני של המבקש אינו נובע מהפגיעה בעבודה.

6.      בבקשת רשות הערעור מטעמו מציין המבקש כי עובר לתאונה שעבר, כלל לא סבל מכאבים או מהגבלה בעמוד השדרה המותני וכי תלונותיו החלו רק לאחר התאונה. עוד הוא טוען כי הוועדה אשר התכנסה מכוח פסק הדין הראשון של בית הדין האזורי התעלמה מממצאי הבדיקה הקלינית שבוצעה על ידה, וכי למרות שבמסגרת הבדיקה הקלינית נמצאה הגבלה בתנועה, הוועדה דנה אך ורק בשינויים השחיקתיים כפי שנמצאו בבדיקת ה- CT מיום 21.9.2010 ובבדיקות הקליניות שנערכו על ידי וועדות קודמות. עוד טוען המבקש כי הוועדה דחתה את האישור הרפואי של ד"ר גורדין, מבלי שהיא דנה בהמלצותיו או נימקה מדוע אין לקבלן.

7.      ל אחר שעיינתי בבקשת רשות הערעור, בפסקי הדין של בית הדין האזורי, בפרוטוקול הוועדה מיום 14.12.2011 ומיום 2.2.2012 ובכלל המסמכים שבתיק, הגעתי לכלל החלטה כי דין הבקשה להידחות. אין בטיעוניו של המבקש דבר אשר יצביע על טעות משפטית בפסק דינו של בית הדין האזורי אשר יש בו כדי להצדיק את התערבותה של ערכאת הערעור.

8.      מעיון בהחלטת הוועדה עולה כי היא עיינה בתיק הרפואי של המבקש, ערכה לו בדיקה קלינית, התייחסה לבדיקות שהיו מונחות בפניה ולחוות הדעת של ד"ר גורדין וציינה כי אין היא מקבלת את מסקנותיו. בסופו של דבר, הגיעה הוועדה למסקנה כי לא חלה החמרה במצבו הרפואי של המבקש וכי השינויים שחלו בעמוד השדרה המותני שלו מקורם בתחלואה טבעית בלבד. בכך מילאה הוועדה אחר הוראותיו של פסק הדין הראשון של בית הדין האזורי. יצוין כי אין בעובדה כי הוועדה אינה מקבלת את המלצותיו של ד"ר גורדין כפי שהן מופיעות באישור הרפואי מטעמו, כדי להוות טעות משפטית המחייבת התערבות בהחלטתה.

על כן, לא מצאתי כי יש מקום להתערב בפסק דינו של בית הדין האזורי ודין בקשת רשות הערעור להידחות.

9.      סוף דבר - לאור האמור לעיל, בקשת רשות הערעור נדחית ללא צו להוצאות.         

ניתנה היום,  כ"ז שבט תשע"ד (28 ינואר 2014) בהעדר הצדדים ותישלח אליהם. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: